דוקטור, אני צריך זריקה לשינוי רושם ראשון 

כולנו מכירים את המשפט שטוען שאין הזדמנות שנייה לרושם ראשון. המשפט הזה צודק במשקל שהוא מעניק לרושם הראשון שאנו יוצרים, כי מסתבר שרושם ראשון נוצר תוך שניות בודדות, וגורם למוח להסיק מסקנות משמעותיות על אופיו של אדם והאופן בו נחליט לתקשר עימו.

יותר מכך, מסתבר שהרושם הראשון שאנו משדרים קשור לגנים שלנו.

 מחקר חדש (נובמבר 2011) מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי מצא שלוקח למוח 20 שניות בלבד כדי להסיק האם אדם זר הוא בר אמון, אדם בעל חמלה, או אדם נחמד. מיד אספר לכם איך זה קשור לגנים, והאם יום אחד יציע סל הבריאות זריקה להגברת אמפטיה.

 מחקר ממעבדתה של פרופ' אליזבת פלפס, אוניברסיטת ניו-יורק, שהתפרסם ב  Nature Neuroscience במרץ 2009, בדק מה קורה במוח כאשר אנו יוצרים רושם ראשון. פלפס, שסרקה את מוחם של נבדקים (fMRI) הראתה שכאשר אנו מגבשים במוחנו רושם ראשון על אדם, שני אזורי מוח פעילים במיוחד.

הראשון הוא האמיגדלה, שמקושר עם זיכרון רגשי וידוע שמעורב ביצירת מדד חברתי על האחר, בהתבסס על האמון שהוא מעורר או על הגזע שלו. האזור השני הוא רכס החגורה האחורי (PCC), שמקושר עם הענקת ערך לתגמול אפשרי.

שני האזורים הללו משקללים תוך זמן קצר ביותר את מה שאנו חושבים על האדם שמולנו ומעניקים את הניקוד הסופי- הרושם הראשון. וכיוון שאזורים אלו קשורים ברגשות- הם עושים חיבור בן רושם ראשון לבין תחושה ורגש, וכמו שכולנו מכירים- כל דבר שמקושר עם רגש נשאר בזיכרון לאורך יותר זמן ומעוגן חזק יותר בראשנו.

 אחד הצרכים בגיבוש רושם ראשון הוא צורך אנושי אנוכי - מסתבר שהמוח האנושי מתוכנת לזהות זרים שעשויים לעזור לנו אם נקלע למצב בו אנו זקוקים לעזרה. כלומר- למוח יש יכולת ייחודית בזיהוי אנשים אמפטים ואמינים.

 במחקר מנובמבר האחרון, נבדקים שצפו באדם זר יושב בכיסא ומקשיב למישהו אחר שמדבר אליו, הסיקו תוך 20 שניות בלבד על מפרט התכונות החברתיות של אותו זר.

24 זוגות של נבדקים השתתפו במחקר הזה. הם סיפקו דגימות דנ"א, ואז התיישבו בזוג, אחד דיבר על מצוקתו והשני הקשיב. רק מי שהקשיב תועד בווידיאו. לאחר מכן הם התחלפו ואז תועד בן הזוג השני כמקשיב.

 קבוצה שנייה שהשתתפה במחקר לא הכירה את הזוגות שתועדו בווידיאו, והיא זו שצפתה בהקלטות. כל אדם שתועד שודר לצופים למשך 20 שניות בלבד. הצופים התבקשו לדרג את המאזינים לגבי רמת האמינות שלהם, רמת הנחמדות שלהם ועד כמה הם נראים אנשים בעלי חמלה. הדירוג של הצופים התבסס למעשה באותם 20 שניות על הבעות הפנים ושפת הגוף של המקשיבים שצולמו בוידאו.

 מסתבר, שהמאזינים המצולמים שקיבלו את הדירוג הכי גבוה לרמת אמפתיה, היו בעלי הרכב מיוחד של גן מסוים בד"נא. הגן הזה קשור ליצירת קולטנים במוח להורמון האוקסיטוצין.

 הורמון האוקסיטוצין הוא הורמון קשר וחיברות בין אנשים, והוא משרה במוח תחושה של אמון וביטחון באדם אחר. הוא מופרש לזרם הדם ולמוח ומעורב באינטראקציות חברתיות, רומנטיקה והתקשרות רגשית. פעמים רבות הוא מכונה "הדבק של האהבה" או "הורמון תנוחת הכפיות". לכן מאד הגיוני שנמצא קשר בין גן של אוקסיטוצין לבין רמות אמון ואמפתיה שמשדר אדם אחר.

 אבל כמובן שבני אדם לא יכולים לראות את הגנים של האחר, ומה שבטוח, לא תוך 20 שניות, ובכל זאת הם קיבלו רושם מיידי על האמפתים ובטחו בהם יותר. זה אומר שיש משהו שאנו משדרים החוצה שנותן לאחרים סימן על כך שאנו מעוררי אמון. החוקרים מצאו שמי שיש לו שני עותקים של הגירסה הגנטית הזו של הגן לקולטני אוקסיטוצין, שהם קוראים לה "גירסת G", מתנהג באופן יותר מעורר אמון מאחרים.

 אנשים בעלי "גירסת G" נראים קשובים יותר, מהנהנים יותר בראשם, יוצרים יותר קשר עין, מחייכים יותר, ומאמצים שפת גוף פתוחה יותר כלפי האחר.

 מחקר קודם על הקשר בן גנים ואמפטיה מצא שאנשים האמפטים ביותר, שיודעים לזהות בייתר דיוק ולפענח רגשות של אחרים, הם אלו שיש להם שתי עותקים גנטיים של "גירסת G". לעומתם, לאנשים שיש להם רק עותק אחד של הגן הזה או חסרי עותק כזה בכלל, יש קושי ב - לשים את עצמם "בנעליו של האחר" ולהבין מה עובר עליו, והם יותר נלחצים במצבי קושי.

 כאן אני רוצה להזכיר לכם את הממצא לפיו נשים מבינות רמזי פנים רגשיים של אחרים ב 90% מהמקרים, בעוד גברים מבינים זאת רק ב 40% מהמקרים!

נזכרתי בו ובממצא נוסף הקשור באמפטיה- המערכת המוחית שאחראית על ייצור תחושת אמפתיה נקראת MNS. זוהי מערכת מוחית שמאפשרת לנו לקרוא על האחר את מצוקתו, ומחוללת בגופינו את הרגש שהוא בוודאי מרגיש.

הממצא בו נזכרתי הוא שאצל נשים פועלת מערכת ה MNS הרבה יותר מאצל גברים.

אז כששני הממצאים הללו בראשי תהיתי מה היו מוצאים החוקרים אילו השוו את "גירסת G" הגנטית בין נשים וגברים. הייתכן שיש יותר נשים עם שני עותקים של גן זה מאשר גברים? ואולי לאור זה שישנם סוגים רבים ומגוונים של הבעת אמפטיה המצב הוא הפוך וישנם יותר גברים עם הגן הזה?

ועוד קהל יעד שהיה מעניין לחקור הם האנשים במקצועות הטיפוליים – למשל פסיכולוגים. האם מי שבוחר במקצוע הזה הוא מי שיש לו באופן טבעי את גרסאות הגן לאוקסיטוצין ולכן מרגיש צורך לבחור במקצוע הכולל הקשבה והזדהות?

למרות זאת, מדגישים החוקרים במחקר הנוכחי, אל לנו לקטלג אדם כ"לא סימפטי" רק על סמך החוסר שיש לו ב"גירסת G". לפי ממצאי המחקר הזה, שפורסם ב Proceedings of the National Academy of Sciences, זה נשמע שלכאורה יום אחד נוכל להפוך אדם לא סימפטי לאדם חברותי ואמפטי, באמצעות טיפול גנטי, אך כמובן שלא זוהי התמונה השלמה.

 מה שעושה אותנו אמפטים וחברותיים הם לא רק הגנים. תפקיד חזק יש לחינוך ולסביבה. גן האוקסיטוצין הוא אחד המרכיבים שדוחף את האדם לכיוון אמפטי אך לא הוא בלבד מה שקובע את תכונותיו החברותיות של אדם.

 ------------------

Aleksandr Kogan, Laura R. Saslow, Emily A. Impett, Christopher Oveis, Dacher Keltner, Sarina Rodrigues Saturn. Thin-slicing study of the oxytocin receptor (OXTR) gene and the evaluation and expression of the prosocial disposition. Proceedings of the National Academy of Sciences, 2011; DOI:10.1073/pnas.1112658108